סגולת הטקסט

'אריה אינו נופל - משל זוהר'

כל מה שאומר אדם שנמצא בקדושה, היינו ברצון להשפיע, הוא אומר מתוך ההשגה שלו, מתוך ההרגשה שלו, מתוך שהייתו ברצון להשפיע. זה לא בא לו מעצמו, אלא מפני שהרצון לקבל שלו התקדש, היינו קיבל את תכונת ההשפעה, נמצא בתכונת ההשפעה, אז זה מה שהוא מרגיש.

לכן המקובל מרגיש איזה ביטוי של הבורא בו. והוא מעביר את זה אלינו בצורות שלא הוא מוליד אותן, זה לא בא לו סתם. אלא אותה צורת הבורא שהתגלתה בו עכשיו מזמינה בו כזה ציור, כזאת תמונה ואז הוא מעביר אותה אלינו.

לכן אנחנו צריכים להשתמש ולהידבק בכל המשלים הללו. וגם אם עכשיו אנחנו לא מבינים אותם, אני מבטיח לך שבבוא הזמן אפילו גם אתה תבין, וגם אתה תגיע לאותו מקום וגם לך יהיה בדיוק אותו המשל, אותה התמונה, אותה הצורה ואותו הביטוי.

לכן המקובלים מבינים זה את זה, אבל אנחנו לא מבינים אותם. אבל ככל שאתה נדבק למה שהם אומרים. זהו. (הרב מיכאל לייטמן 30.05.11)

המקורות של חוכמת הקבלה זה תורת העולם

(ערוץ 'ספרי קבלה אמיתיים')

המקורות של חכמת הקבלה הם תורת העולם. כי המקורות האלה מסבירים לנו, איך בנוי העולם, איך הוא מתפקד, מאיפה הוא התחיל, ולאיזה סוף הוא יגיע ואיך. ויתר החכמות והמדעים בעולם הזה, הם מסבירים מה קורה בעולם הזה בלבד, ולכן הם לא עוזרים לתיקון העולם. כי תיקון העולם זה רק להתקשר לאור העליון ולפעול עימו. ולכן בלי ידיעת חכמת הקבלה, אין אפשרות לעשות תיקונים אמיתיים בעולם שלנו.

להתחבר עם המקובלים הגדולים

כל כתבי הקבלה מיועדים עבור המקובלים, על מנת שיוכלו להעביר ביניהם את ההתפעלות וההתרשמות, את הידע על רשת הקשר בין הנשמות, שבה הם נמצאים, כדי שהם יצליחו לגלות מהר יותר את הכוח העליון, את הבורא, ולקדם נשמות אחרות לתיקון.

גם אנחנו יכולים להשתמש בכתבים האלה, אפילו מבלי לדעת ולהבין מה כותבים המקובלים זה לזה. הרי כל אחד מהם כותב ברמה שלו. אך אנחנו קוראים אותם, ומשתוקקים כמו ילדים קטנים לדעת מה הם כותבים שָם, מה הם רוצים להעביר זה לזה, על מה הם רוצים לספר. אנחנו פותחים את הספרים האלה של המקובלים הגדולים ורוצים להיות כמוהם, בחיבור ובהשפעה הדדית, כלומר להתחבר אליהם, לאותה מערכת הנשמות, שבה הם נמצאים בחיבור ביניהם, וגם אנחנו רוצים לתפוס את מקומנו ביניהם, באותו המעגל. ואז, בעזרת הכתבים האלה, אנחנו זוכים להתקדמות.

הרי בטקסטים שנכתבו על ידי המקובלים, מסתתר הכוח שלהם, המחשבות שלהם. ואם אנחנו רוצים להידבק אליהם, אז על ידי השתדלותנו להתחבר בינינו, כשאנו קוראים יחד את כתביהם, אנחנו כביכול מבקשים להיכנס למערכת הזאת, ולהתחבר לאותו המצב שבו הם נמצאים.

לכן, בזמן קריאת הזוהר, צריך להשתדל לא לשכוח שבעזרת הטקסט הזה אנחנו רוצים להתכלל באותה המערכת שבה כבר נמצאות הנשמות, ורק אנחנו חסרים שָם, בחיבור שלנו. אנחנו כביכול באים לשָם כשאנחנו כבר מחוברים זה לזה, ורוצים להיכנס לאותה המערכת, שבה נמצאים כל המקובלים הגדולים. בעצם, המצב הזה כבר קיים שָם, אנחנו רק מחפשים אותו. הרי הזוהר מדבר על המצב העתידי שלנו, שאליו אנחנו מגיעים ומתחברים.

אז בואו נתאר את עצמנו במערכת הכללית של הנשמות, בין כל המקובלים הגדולים האלה, ונבקש!

כל מה שמדובר עליו בזוהר הן צורות חיבור בין הנשמות:

צורות (אריה, שור, נשר, אדם),

ספירות (גבורה, חסד, תפארת, יסוד),

אותיות (כ', ז', ת'),

צבעים (לבן, שחור, אדום, ירוק) וכולי.

כשמופיעה בך פתאום איזו הרגשה רוחנית מסוימת, היא נותנת לך ידיעה ברורה שזה נקרא נניח "גבה ימנית", והרגשה אחרת, "גבה שמאלית", וכולי. אתה תרגיש את זה."

(הרב מיכאל לייטמן, 05.01.11)

סגולת ספר הזוהר

משל "אריה אינו נופל" מתוך "זוהר לעם"

ספר הזוהר הוא היצירה הקסומה והמסתורית ביותר שנכתבה מאז ומעולם. אף יצירה אחרת לא עוררה סביבה תחושות של יראה, כבוד והערכה כה עמוקים כפי שעורר הזוהר.

בזוהר מצויים כל סודות הבריאה, אך עד היום הייתה חכמת הזוהר נעולה תחת אלף מנעולים. הזוהר מתגלה כעת כדי להצעיד את האנושות קדימה, כפי שנכתב בו מראש:

"וכשיהיה קרוב לימות המשיח,

אפילו תינוקות שבעולם,

עתידים למצוא סודות החכמה"

ספר הזוהר, פרשת וירא

מתוך הספר "ויהי אור" -

לעולם בעקבות הספר

דרך המשפטים, המילים והאותיות הצפונים בספרי הקבלה, פתחו לנו חכמי הקבלה פתח למרחב חדש, אשר דרכו נוכל גם אנחנו להיכנס אל תוך הסיפור של חיינו ולהשפיע לטובה על העלילה.

5 טיפים לקריאה בספר הזוהר

ספר הזוהר הוא כלי נפלא שביכולתו לפתוח בפנינו עולם ומלואו של גילויים עצומים ומפתיעים. הזוהר הוא מעין שער למציאות האמיתית, שכרגע נסתרת מחושינו. אך כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו להפנים את צורת הקריאה הנכונה בזוהר. חמשת הכללים הבאים יסכמו את כל תכני הספר, ויעזרו לכם להתכונן לקראת המסע הגדול בשבילֵי הזוהר.

כלל ראשון: "הלב מבין": אל תחפשו הבנה שכלית

את ספר הזוהר לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. למה הכוונה? בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים, כאן עלינו לפתח גישה שונה לחלוטין. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת.

מידת ההצלחה בלימוד תלויה אך ורק במידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכול.

כלל שני: "האדם - עולם קטן": פרשו נכון את המילים

ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את הזוהר, עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.

כלל שלישי: "המאור שבה מחזירו למוטב": חפשו את המאור

לא פעם אנו שומעים כי בספר הזוהר יש "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני.

המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, או במילים אחרות, לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני - "המאור המחזיר למוטב".

צורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". אבל מבחינתם של המקובלים, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אין כאן שום "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין.

כל שעלינו לעשות, הם מדגישים, הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.

כלל רביעי: "אין דבר העומד בפני הרצון": הכול תלוי ברצון

כולנו יודעים אילו מאמצים נדרשים מהתינוקות הקטנים כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, ובאיזו התמדה מעוררת התפעלות הם עושים זאת. הם אינם מוותרים, ומנסים שוב ושוב עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמות כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שעלינו לספק מצדנו הוא את הרצון לגדול.

כלל חמישי: "כאיש אחד, בלב אחד": חיבור הוא המפתח

ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות - הבורא. רק הקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, אפשרו להם לפרוץ את גבולות העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לנסות לבנות בינינו קשר דומה, לחפש את עוצמת החיבור ששררה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.

הספר

ישנם ספרים שכותבים בני אדם רגילים, על מה שהם מרגישים בעולם הזה. וישנם ספרים שכתבו מקובלים, שמשיגים את העולם הרוחני וכותבים על הרגשתם ברוחניות.

הספרים האלה הם מיוחדים, ספרים קדושים. "קדוש" פירושו "נבדל". העולם הרוחני נבדל לחלוטין מאיתנו, מהאגו שלנו, ולכן האדם שמתאר את העולם העליון הזה מתוך הרגשתו, כותב ספר קדוש, מיוחד, נבדל.

מכל הספרים שנכתבו במשך כל ההיסטוריה על ידי אלפי בני אדם שהשיגו את העולם הרוחני, קיים ספר אחד מיוחד. במקורות הקבליים מכנים אותו פשוט "הספר", מבלי אפילו להזכיר את שמו: "כתוב בספר", "קראתי בספר".

הספר הזה כל כך מיוחד, שכל שאר הספרים אפילו אינם נחשבים לספרים לעומתו, מפני שכתבה אותו קבוצת אנשים מיוחדת, שהשיגה את כל עשר הספירות העליונות ביותר במלכות דאין-סוף. כל אחד מהם היה תואם לאחת מעשר הספירות במלכות הזאת. הנשמות שלהם היו כל כך מיוחדות, שכל אחת מהן נבעה משורש של ספירה מסוימת במלכות דאין-סוף.

למעשה, הפגישה המיוחדת של עשרת האנשים האלה התרחשה בערך לפני 2000 שנה. תשעת התלמידים יחד עם המורה שלהם, רבי שמעון, התבודדו במערה בצפון ישראל, ישבו שָם ולמדו.

זהו מקום מאוד מיוחד. כשנסעתי יחד עם המורה שלי, הרב"ש, לטבריה, ביקרנו לעיתים קרובות במערה הזאת. הרב"ש מאוד אהב להיות שם. הוא היה עומד כמה דקות, והיה נראה עליו, שהאדם כאילו נעלם, הוא כאילו היה יוצא מתוך גופו. עד כדי כך הוא היה מתחבר עם הכוח הרוחני של אותן עשר הספירות, עשר הנשמות, שגילו את עולם אין-סוף כשישבו במערה הזאת.

כשהם התחברו יחד, הם השיגו את כל 125 המדרגות הרוחניות, מהעולם שלנו ועד לעולם אין-סוף. בעל הסולם כתב ב"הקדמה לספר הזוהר", שזה קרה רק פעם אחת בהיסטוריה, שקבוצת אנשים השיגה מדרגה כה גבוהה, הודות לכך שהם התחברו ביניהם ולמדו יחד.

ורק בגמר התיקון נשיג את אותה המדרגה שהם השיגו, ונשיג אותה דווקא בזכות החיבור שלהם. כיצד הם התחברו ביניהם ומה יצא מהחיבור ביניהם, מתי הם השיגו אותו, מה התגלה בקשר ביניהם – על כל זה הם כתבו בספר שלהם. וזהו כוחו של ספר הזוהר.

לכן מובן, שמהספר הזה אנחנו יכולים לקבל את הכוח הגדול ביותר של התיקון עבור הנשמות שלנו. ולכן הספר הזה כל כך חשוב.

ספר "זוהר לעם"

ותָנַח התיבה בחודש השביעי

13. כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מילה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

כי התורה שהיא כלל עליון, אע"פ שיוצא ממנה סיפור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על הסיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי הסיפור ההוא או המעשה ההוא של התורה, אע"פ שיצא מכלל התורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על הכלל העליון של התורה כולה יצא. (מהד' 21 כר'. כרך טו. דף ה, מהד' 10 כר'. כרך ז. דף ה)

הנוסחה לא תחליף את היהלום

האם ניתן ליצור מילון של הגדרות רוחניות שיתאים לדרגתנו, ולכתוב בו את הפירוש של מילים שונות מספר הזוהר, למשל: "שור", "מרכבה", "אריה" וכדומה. זה היה עוזר "לתרגם" לכוחות רוחניים את המילים שמזכירות דימויים ארציים. האם זוהי גישה נכונה ללימוד ספר הזוהר?

הכול תלוי בצורה שבה הסכמנו לדבר בינינו. אם אנחנו נמצאים בהרגשה משותפת, אנחנו מדברים לפי ההרגשה. אם אין לנו את ההרגשה המשותפת של אותן התופעות, אלא ישנה רק ההבנה שלהן, שהיא דרגה פחותה יותר מההרגשה - אנחנו יכולים להשתמש במונחים מדעיים, תוך שימוש בנוסחאות.

בקטע הזה מתוך הזוהר מוזכרות מילים כמו "אריה", "שור", "כיסא" וכן הלאה. אם נחליף אותן בכוחות, נצטרך להצביע על סוג הכוח, מאיזו ספירה או תכונה הוא בדיוק. בעת שכאן אותו כוח נקרא במילה אחת, למשל "שור" או "שור תם". זוהי שפה קצרה יותר, מפני שהיא יוצאת מנקודת הנחה שאתה מבין על מה מדובר.

מדובר רק על אורות וכלים (רצונות) הרי חוץ מאורות וכלים אין לנו עוד על מה לדבר. כיצד אני יכול לתאר לך את החיבור בין אורות וכלים בצורה מסוימת? לצייר? לנגן איזושהי מנגינה? להשתמש בנוסחה? לתאר את התמונה של העולם הזה כתוצאה מהחיבור ביניהם? באיזה אופן עליי להסביר לך בצורה מדויקת על אותו המצב הרוחני של החיבור בין האור והכלי?

לכן המקובלים מצאו ארבע שפות כדי לתאר את המערכת העליונה שמנהלת את העולם שלנו: שפת התנ"ך, שפת האגדה, שפת הקבלה ושפת התלמוד (ההלכה). באמצעות השפות הללו הם מוסרים לנו את ההשגות שלהם. בזוהר השפות האלה מעורבבות. הזוהר עצמו כתוב בעיקר בשפת האגדה, על אף שהוא משתמש במקצת גם בשפת התנ"ך וההלכה, ובעל הסולם מוסיף אליו את שפת הקבלה. וכשהם באים ביחד אתה יכול פחות או יותר לשמור על כיוון המחשבה הנכון.

אך אם אינך משיג את הרוחניות, אינך מרגיש על מה מדובר, במה יעזרו לך השפות? - דבר לא יעזור לך! עליך לחשוב רק מה יכול להשפיע עליך יותר כדי להביא אותך להרגשה.

כך בדיוק זה קורה גם בעולם שלנו: אם לא הרגשתי משהו, אתה יכול לספר לי עליו מה שאתה רוצה, אך עבורי זה יישאר מת. במקרה הטוב, אני יכול לתאר את זה לעצמי לפי ההשוואה עם מה שכבר ידוע לי. אך אם אינני יודע דבר על העולם הרוחני, לא יעזרו לי שום סיפורים. לכן הדבר היחיד שנשאר לנו מכל הלימוד הוא רק להשתוקק להרגיש את המושגים הרוחניים הללו, לרצות שעינינו ייפקחו.

הייתה תקופה שכתבי הזוהר היו מגולים,

[...]

רגע אחד שאדם בחיים שלו

ישב ליד הספר ושמע איזה הסבר,

כבר יש לו קשר.

יש לו קשר,

עשה משהו בחיים,

אנחנו לא מעריכים את הדברים האלה.

(הרב מיכאל לייטמן 20.12.19)

אין סגולה יותר גדולה

המקובלים כותבים למי שרוצה להשיג חכמת הקבלה, שאין סגולה יותר גדולה מלימוד ספר הזוהר, מבחינת המאור המחזיר למוטב. וכל ההשגות שמקווים להשיג, יתגלו רק בהתאם לעוצמת החיבור בינינו, בזמן הלימוד ספר הזוהר. ("ערוץ ספר זוהר לעם")

אין לך שום אמצעי חוץ מספר הזוהר, אשר מדבר על אותם המצבים שאותם אתה תגלה. אז אתה, כמו תינוק המשתוקק להידמות למבוגר, רוצה לגלות ובכל כוחותיך משתוקק לזה.

(הרב מיכאל לייטמן, שיעור על ספר הזוהר, 12.08.10)

* * * * *

לטעום את טעמו של הזוהר

"אני קורא בספר הזוהר ורוצה שהוא ישנה אותי בצורה כלשהי: יעביר אותי דרך עליות, ירידות, התרשמויות וחוויות.

איני רוצה לשמוע מילים, אני רוצה להרגיש בשינויים רגשיים בתוכי.

זה לא מתרחש מיד. כמו תינוק, שאינו שומע ואינו רואה דבר בימים הראשונים לחייו, וגם לאחר מכן, כשהוא כבר שומע ורואה, הוא עדיין אינו מבין.

לאחר מכן, הוא כבר מתחיל להכיר את העולם בצורה אקטיבית - וכבר אינו נרגע לרגע! הוא תופס ואוחז בכל, נכנס לכל מקום, הוא צריך להכיר, לדעת ולהרגיש הכול! תלמדו ממנו!

כך אנחנו נולדים בהדרגה בעולם הרוחני. עלינו ללמוד מאותו תינוק - להשתוקק ללא ליאות להרגיש את העולם הרוחני.

[...]

עלינו רק לחפש בתוכנו את ההרגשות הללו, כל הזמן, באופן קבוע - ואז, בהדרגה, אתם תרגישו אותם בתוככם, כתגובות לכל מילה שבספר.

לא חשובים הדימויים הנכונים או הלא נכונים, אלא חשוב המאמץ לעורר בתוכנו רגש, תגובה על המילים של ספר הזוהר."

רק ה"סגולה"

אנשים שעדיין לא זכו להשגה פנימית, אינם יכולים ללמוד את ספר הזוהר. אלא הם יכולים לקרוא אותו בתור "סגולה", השפעה מיוחדת של האור.
אין מה ללמוד בזוהר. מה כבר אנחנו יכולים להבין בטקסט הזה? אם מישהו חושב שהוא יצליח לקשור דבר אחד עם דבר אחר ולהבין משהו, אז זה פשוט עיסוק טיפשי. אנחנו אמנם מקבלים איזושהי התרשמות, אבל היא רגשית. האדם יוצא לאחר השיעור ואינו יכול להגיד שום דבר מוגדר.
אנחנו קוראים בזוהר במשך 45 דקות. הכול יפה, מעניין, אבל אין במה להיאחז. חוץ מדבר אחד: צריך להשתדל להיאחז בנקודת ה"סגולה", כלומר בכל מילה, בכל הרגשה, בכל מחשבה שמופיעה בתוכי בזמן הקריאה של ספר הזוהר יחד עם החברים, אני צריך להשתדל לנצל את המעמד הזה, כדי להתחבר קצת יותר עם האור המתקן (האור המחזיר למוטב) שמסתתר בקריאת הספר הזה. זה כל העניין. זאת הפעולה הקסומה, ה"סגולה", שמסתתרת בספר הזה.

-גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט-

כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הַזּוֹהַר

מתוך ספר הזוהר פרשת "מקץ", דף ס"ד

בּוֹא וּרְאֵה,

בְּכל יוֹם וָיוֹם,

כְּשֶׁעוֹלֶה הָאוֹר,

מִתְעוֹרֶרֶת צִיפּוֹר אַחַת,

בְּאִילָן שֶׁבְּגַן עֵדֶן,

וְקוֹרֵאת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים.

וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְּכוֹחַ:

"מִי בָּכֶם שֶׁרוֹאֶה,

וְאֵינוֹ רוֹאֶה.

הַנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם הַבָּא,

וְאֵינָם יוֹדְעִים

עַל מָה הֵם נִמְצָאִים.

טוֹב לָהֶם שֶׁלא נִבְרְאוּ,

מִמָּה שֶׁנִּבְרְאוּ.

כִּי חוֹכְמַת הַקַּבָּלָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם,

וְאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ,

וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם."

"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

אלו הם בעלי קבלה.

אלו הם המשתדלים בזוהר הזה,

הנקרא ספר הזוהר.

שהוא כתֵיבת נוח,

שהוא יסוד כל נשמת חיים."

(ספר הזוהר, פרשת במדבר, פסקאות 93-88)

ספר הזוהר: סיפור על חיבור

העבודה הרוחנית מסתכמת בחיבור בינינו ובחיבור עם הכוח העליון שמייצב אותנו.

איך אפשר לחבר בצורה מהירה, נכונה ויעילה, את שלושת הגורמים: אני, הקבוצה והבורא? לשם כך המקובלים כתבו עבורנו את הספרים שלהם. למעשה, הם כתבו את הספרים האלה גם עבור עצמם, כדי שהם יוכלו לחלוק זה עם זה את ההתרשמויות ולהיכנס למגע ביניהם, לחיבור ביניהם.

כשאני קורא ספר של מקובל, הוא מגלה לי את מה שהוא השיג בעצמו. ודאי שהוא לא כותב על העולם הגשמי, אלא על השגתו הרוחנית, על המצבים הרוחניים השונים, ובזמן הקריאה גם אני עובר אותם.

בעולם שלנו, כשאני קורא ספרים למיניהם, אני מתאר את עצמי בתפקיד הגיבור שחווה את המצב המתואר. אבל מקובל שקורא ספר קבלה לא מדמיין, אלא עובר באופן ריאלי את אותם המצבים, ומרגיש את אותם המצבים שמרגיש המחבר. בזמנו המחבר גילה מציאות מסוימת, ועכשיו אני פוסע לתוכה ומצייר אותה בתוכי באמצעות הכוחות הרוחניים.

המקובלים יכלו להגביל את עצמם לשפת הסימנים הטכניים, בדומה למתכנתים שכותבים קודים ב"שפת המחשב". לפעמים אנחנו רואים על המסך את ה"ג'וקים" האלו ולא יכולים להבין בהם שום דבר. באמת, אנחנו לא צריכים יותר. כי אני הרי צריך לדעת רק איך לחבר את הרצונות שלי: באיזו צורת השפעה, ביחס למי ולמה. בהתאם לזה אני מתאר מצב זה או אחר. את תמונת המציאות אני תופס בפנים, בתוך הרצונות והמחשבות שלי, ואפשר לתאר את זה בקלות רבה.

אבל ספר הזוהר הוא עניין אחר. הוא כתוב בשפה פיוטית ופונה אל הרגשות, אבל משתמש גם במונחים של העולם שלנו ובפסיכולוגיה שלו. אנחנו צריכים רק לא לשכוח שלמעשה מדובר על העולם הרוחני, על המציאות הפנימית שלנו, על איך שאנחנו מחוברים בינינו. כל מצב שמתואר בספר הזוהר מראה לי איך אני, הקבוצה והבורא שוב מתחברים לאחד. רק על זה אנחנו צריכים לחשוב בזמן קריאת הזוהר, ואז הוא בהכרח יעזור לנו לגלות את הקשר ההדדי בדרגות גבוהות יותר.

דרך המחבר לקבל מאור המחזיר למוטב

בכל קריאת מאמר צריך להיות עם המחבר בתוך הכתיבה שלו, כמו תינוק שדבוק לאמא. להיות מחוברים אליו בתקווה שהכתוב ישפיע עלינו. לא להפעיל את השכל והרגש, אלא להיות דבוקים למה שהוא כותב בלי שום ביקורת. וכך להתכלל במאמר, כדי דרך מה שחיבר המחבר, לקבל את המאור המחזיר למוטב. (ערוץ "סגולת הטקסט")

כאשר מתרחש הקשר עם האור

כל הספרים שנכתבו על ידי המקובלים יכולים להביא לי את המאור המחזיר למוטב, אך כוח האור הגדול ביותר מגיע אליי בזמן הקריאה בספר הזוהר. האור פועל ומשפיע אם אנחנו יחד רוצים להשׂיג ערבות, איחוד, אהבה, להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד", להידמות לעליון.
כמה אנחנו מבינים? - כעת זה בכלל לא חשוב, ואם אינני מסוגל להתחבר, יבוא כוח מלמעלה ויעשה את זה. ברגע שאני ארגיש את עצמי מחובר במשהו עם כל השאר, אני אגלה בחיבור הזה את העולם הרוחני. זה מתרחש בתוכנו, כמו אדם הנמצא בחוסר הכרה, אשר מתחיל לחזור לעצמו ולהרגיש היכן הוא באמת נמצא.
ההסתרה נעלמת, אני מרגיש שכאן תמיד הייתה וישנה מציאות שקודם לא הרגשתי אותה. כל זה תלוי רק מזה שאני רוצה להיות מחובר עם חלקיה האחרים. בחיבור ובקשר הנכון בינינו אני מגלה את המציאות האמיתית.

העולם בהקרנת האור

האם אתה יכול להסביר מה מהוות בפני עצמן צורות החיבור שעליהן מדובר בספר הזוהר, או להביא איזושהי דוגמה? איך ניתן בצורה הקרובה ביותר לדמיין אותן?

כל מה שמדובר עליו בזוהר הן צורות חיבור בין הנשמות: צורות (אריה, שור, נשר, אדם), ספירות (גבורה, חסד, תפארת, יסוד), אותיות (כ', ז', ת'), צבעים (לבן, שחור, אדום, ירוק) וכולי.

כשמופיעה בך פתאום איזו הרגשה רוחנית מסוימת, היא נותנת לך ידיעה ברורה שזה נקרא נניח "גבה ימנית", והרגשה אחרת, "גבה שמאלית", וכולי. אתה תרגיש את זה. נניח שאני מסתכל על פניו של אדם מסוים. זה מזמין בתוכי כל מיני התרשמויות: "איזה מצח! איזה עיניים!". אך אלה אינם מצח ולא עיניים, אלה ההתרשמויות הפנימיות שלי, תחושות ורגשות, תופעות בתוך הרצון לקבל שלי. אני תופס איזו השפעה והיא יוצרת בי צורה (דמות) שבהתאם לזה אני קורא מה זה מעורר בי, ולא מה שזה בפני עצמו, במציאות.

אותו הדבר גם ברוחניות, רק ללא התמונה הגשמית הניצבת מולי בעולם שלנו. דמויות (צורות) רוחניות חיות בפני עצמן. אני מגלה את הצורות האלה, הכוחות, ההתפעלויות וההתרשמויות, ומכנה אותן בכל מיני מילים, "אדום", "לבן", "שחור", "מר", "מתוק", "חמוץ", "גבוה", "נמוך" וכולי. רק שכל זה ללא התמונה הגשמית. למעשׂה, תמונות של עולמנו אנחנו גם כן לא רואים מבחוץ, אלא בתוך הרצון לקבל שלנו כמו שבמסך המחשב אתה רואה שילוב של כל מיני אותות חשמליים שמתאספים לאיזו תמונה.

אנחנו צריכים גם כן לחבר את כל הרצונות שלנו לצירופים דומים, ואז נראה שהעולם הזה הוא צורת מציאות שאנחנו תופסים עכשיו, למעשׂה היא מדומה. היא אינה קיימת בפני עצמה, אלא רק ביחס אלינו שתופסים אותה בצורה כזאת! כל אחד מאיתנו הוא תוצאה של הקרנת האור, בדומה לצורות שנוצרו באוויר על ידי מקרן לייזר. כולנו מהווים בפני עצמנו צורות ודמויות המצוירות על ידי האור, רק שאנחנו מרגישים את עצמנו כקיימים באיזו מציאות, באיזה נפח. אך למעשה אין בתמונות האלה שום דבר ריאלי, זו פשוט הקרנה של איזה שהן דמויות הניצבות מולי, מאחר ועדיין אינני מסוגל לתפוס אותן בצורה יותר פנימית.

פרשו נכון את המילים

* * * * *.

מדוע שפת המקובלים נקראת "שפת הענפים"?

כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוּקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו בעולם העליון ממנו, בצורה שווה כמו ב' טיפות של מים. ונקראים "שורש וענף". כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמא שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שֶמִשָם נחתם והתהווה פרט ההוא, בעולם התחתון… וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

כל הריבויים שבדומם, צומח, חי ומדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד. כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד. וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדומם צומח חי מדבר שבעולם העליון, תמצא כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי עליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. (על הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמנו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טיפות מים. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

מתוך לבוש התורה אתה נכנס אל פנימיותה. ואין לך דבר בנגלה שבתורה שלא גרם הנסתר, והוא כחותָם הנחתם בשעווה שאין תוספת ואין מגרעת בחותם שאין במחתים. (הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, ס"ז)

מהעליון יִלָמֱד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר שמשיג היטב את השורשים העליונים מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים המוחשיים שבעולם הזה, ולדעת איך כל ענף מתייחס אל שורשו בעולם העליון, בכל סדריו בכמות ואיכות. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מילים, ערוך ומורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינת להפליא. שיוכלו לשאת ולתת זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם ממנו. באופן, אשר כל פרטי הוויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם, כמו מילות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואע"פ שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מילה והגה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוי שפתיים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמנו המוחשי. וזהו כל אופיָה, של השפה המדוברת בין חכמי המקובלים. אשר על פיה מגלים את השגותיהם הרוחניים, מאיש לאיש ומדור לדור, הן בעל פה והן בכתב. ומבינים זה את זה בסיפוק גמור, כפי כל השיעור המדויק, המחויָב לצורך משא ומתן במחקרי חכמה. דהיינו בגדרים מדויקים, שאי אפשר להיכשל בהם. מפני שכל ענף וענף, הנה יש לו הגדרה טבעית, מיוחדת לו בהחלט. וממילא, שמראה גם כן על שורשו, שבעולם העליון, עם הגדרתו זו המוחלטת. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולות של זמן ומקום, חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שורשיהם העליונים. (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, כרך א', פרק א', אות א', אור פנימי)

אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מילה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא. (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית - חלק א')

מתוך שהתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו, כי חס ושלום קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים, למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ח)

* * * * * * * * * *

סגולת הטקסט