הרחבה


הרחבה למשל
'אריה אינו נופל'
"אריה אינו נופל אלא בשביל לטרוף טרף ולמשול..." ממשיל ספר הזוהר

מה ההבדל בין רצון לקבל לבין אגואיזם?
מה ההבדל בין רצון לקבל לבין אגואיזם?
רצון לקבל הוא רצון טבעי, ואילו האגואיזם מכונה תענוג על חשבון האחר. לדוגמה, אם אריה רעב טורף כבשה זה רצון טבעי.
לעומת זאת, אדם שרוצה להשפיל את האחר, להרוויח על חשבונו ולקבל ממנו, לא נהנה מתהליך הקבלה עצמו אלא מזה שמתעלה מעל האחר. זהו "אגואיזם".
במילים אחרות, קיים רצון טבעי להיות שבע, להתמלא, וקיים רצון אגואיסטי.
אם אני רוצה לקבל תענוג, זהו צורך בסיסי למען הקיום שלי. אבל אם אני רוצה לקבל על חשבון אחרים, כדי להתעלות מעליהם, זהו אגואיזם.


"עלינו לגלות את חוק המציאות הכללי לא משנה אם נקרא לו בורא, טבע, אלוקים או כל כינוי אחר. אם האדם ידע את החוק הזה, הוא יצליח תמיד, בעולם הזה ובעולם הבא, עם הבריות ועם עצמו. ידיעת החוק חשובה ביותר, כיוון שאם אתה יודע אותו, הידיעה שומרת שלא תפר אותו, ותרצה להיות איתו תמיד באיזון. זהו המקור לחיים הטובים. כך תדע מהי מטרת חייך, וכשתגלה אותה, תוכל לגשת אליה בצורה טובה יותר, קצרה ונוחה. חוכמת הקבלה מגלה לאדם את חוק המציאות הכללי, שבו נכללים כל הגלגולים וכל החיים שלו; כל המקרים שעוברים ויעברו עליו, האופי והסביבה שלו והצורה שבה הוא מתגלגל ומשתנה. הכול נכלל בחוק הזה, ואז האדם יכול לראות מסוף העולם ועד סופו. " (הרב מיכאל לייטמן 20.05.2005)

אריה טורף מממש חוק טבע ואת התפקיד שלו
הרב מיכאל לייטמן, בשיעור מאמר "השלום", 20.05.2005
מה ההבדל בין הבנת חוקי הטבע בדרגת חי, לבין ההבנה כאשר אתה מגיע לדרגה שמעל ה'מדבר' ומסתכל על אותו דבר, לדוגמה כאשר אריה טורף?
אריה טורף משום שכך נולד לפי הטבע שלו ולא משום שמעוניין בכך. הוא חייב לאכול ולכן טורף, וברגע שהוא שָׂבָע הוא כבר לא טורף. כשהוא טורף הוא מקיים חוק טבע עיוור שנמצא בו, הוא לא מחליט ולא מתחשב בשום דבר, אלא הוא יודע מה וכמה לטרוף ומה לא. ניתן לומר שזוהי פעולה שלילית או חיובית עד כמה שאנו מבינים את הטבע, אך בכך הוא מממש חוק טבע ואת התפקיד שלו. אי אפשר להגיד עליו שהוא 'טוב' או 'רע' אלא הוא מקיים בכך חוק טבע שמחייב אותו לעשות כך ואז הוא לא טועה, הוא יודע בדיוק מה צריך להיות. כתוב ש"עגל בן יומו שור קרי", היינו שהוא רק עגל וכבר נקרא שור, כיוון שכבר יודע להחזיק את עצמו, איזה עשב לאכול ואיזה לא, מה בסדר ומה לא; הטבע פועל בו בצורה החלטית. הוא מקיים את הטבע ואין לו כל בחירה חופשית. הכול בפנים זה חוק טבע ואותו דבר נוהג גם אצלנו בדרגות דומם, צומח וחי ובגוף שלנו עם כל מה שיש בו; אולם בדרגת המדבר אין זה כך ועלינו להשלים זאת על ידי בחירה חופשית. איך נשלים מבחירה חופשית אם אנו לא יודעים את החוק הכללי? אנו לומדים את חוכמת הקבלה כדי לדעת את החוק הכללי, ובמידה ומשלימים אותו זוכים לכל טוב.

האם ניתן לומר שאדם בדרגת המדבר פועל מתוך הטבע הרי אף הוא מקיים את חוקי הטבע שמוטבעים בו?
בדרגת המדבר אנו לא פועלים לפי חוקי הטבע כי אנו לא יודעים כיצד לפעול, אנו טועים וסובלים.

מדוע אנו אומרים שאנו טועים וסובלים במקום לומר שהטבע מפעיל אותנו כך, לדוגמה, כשאדם רוצח מישהו אחר נוכל לומר שהוא פועל מתוך הטבע שלו, שבצורה כזו הטבע מפעיל אותו וכך הוא מקיים את חוקי הטבע?
בדרגת המדבר אנו נמצאים תמיד בספיקות, בחוסר הבנה, בחוסר החלטה ברורה. אנו נתונים לשינוי על ידי הסביבה. אנו מתוכנתים על ידי הטבע לבצע פעולות רק אחרי שביצענו חשבון, האם כדאי לנו לפעול כך או אחרת. אריה או חתול, לדוגמה, החשבון היחיד שהם עושים הוא 'האם אני חייב לעשות את הפעולה, למשל לקפוץ ממקום למקום או לבצע פעולה אחרת כלשהי? האם אני יכול או לא? כמה כוחות אדרש להשקיע לשם כך?'. לפני שחתול קופץ הוא מתנדנד, בודק את עצמו ורק אז קופץ. הוא לא טועה; ואם טועה סימן שהגוף שלו חולה ומשהו לא בסדר, כי לפי הטבע הוא לא יכול לטעות; זה דבר ידוע לחוקרי הטבע בלי קשר לחוכמת הקבלה." לשיעור המלא לחץ כאן

"ההרמוניה האמיתית של האדם עם הטבע היא לא שנרגיש, כי אני לא כל כך מאמין שהרגשות שלנו נכונים, אלא שנגיע להרמוניה לאיזון אמיתי עם הטבע, שנוכל למדוד נכון שזה קשר אמיתי, ואז ודאי נהיה במצב הכי בריא והכי מושלם מכל האפשרויות." (הרב מיכאל לייטמן 13.02.14)

אריה שבע - אתה כבר לא אוכל בשבילו
אדם - לא רוצה למלא את עצמו, הוא רוצה לרוקן את הזולת
הרב מיכאל לייטמן 13.02.14, תוכנית "חיים חדשים" - 300

"פעם היית כמו קופה שקופצת ממקום למקום, שילדה צאצאים, קופים קטנים בתוך איזו להקה וחייתם בשלווה. היו שם כל מיני דרגות, אבל הכל היה טבעי, אף פעם לא עשיתם רע אחד לשני. אפילו כשאנחנו רואים חיות שנאבקות, מי יותר ומי פחות, הן אף פעם לא פוצעות אחת את השנייה. זה ידוע, נניח שני שוורים שמתנגחים עם הקרניים, מי יותר חזק, מי יהיה המוביל, הם רק בודקים את הכוח ביניהם, אבל הם אף פעם לא פוצעים זה את זה. הם אף פעם לא עושים נזק, כל מה שהם עושים, זה רק להפחיד.

שאלה: אבל יש תופעות שחיה ניזוקה מחיה אחרת. לפעמים החתולים נאבקים מאבקים מרים. כנראה ששני חתולים החליטו להיאבק מי יהיה החתול של הרחוב שלנו, המאבקים נמשכים כל הלילה, זה נשמע כאילו אחד רוצח את השני.
דבר כזה לא צריך להיות. הם יכולים לצעוק שעות שלמות, אבל לא יכול להיות שיש שם התנפלות עד כדי נזק פיסי. זה רק מאבק כוחות בעלמא. נגיעה פיסית כמעט ולא קורית. לפעמים הם מצמידים ראש לראש, אבל זה רק כהצגת כוחות, לא יותר, ואילו האדם נהנה להזיק לשני.

שאלה: איך התרחקנו מהטבע?
אחר כך התחלנו להיות בני אדם, לחיות במערה, בלהקה, עם סדר כוחות, הכל היה ברור, הכל היה מושלם. השלמנו זה את זה. כולנו היינו יחד, אכלנו יחד, חיינו יחד, הכל יחד. אף אחד לא הרגיש שהוא שונה מאחרים. אנחנו לא מבינים את זה היום, ההתפתחות הייתה כזאת שאנחנו עד כדי כך אחים, שאני והוא זה היה אותו דבר. קשה להבין, אבל בכל דבר, אכלנו ממש מאותה צלחת.
אחר כך, בגלל השכל שלנו שהתפתח, התחלנו לגלות כלים שיכולים לעזור לנו. במקום ללכת להביא איזו חיה ולאכול אותה, או לאסוף כמה פירות, היינו זורעים ומקבלים תבואה. קירבנו אלינו את החיות והתחלנו לקבל מהם חלב, פרווה, וצמר, כל מיני דברים. האדם התחיל לעבוד בצורה כזאת שהוא יוכל לספק בעצמו לו, לאישה ולילדים שלו את מה שהם צריכים. ואז הם כאילו התחילו להפריע זה לזה, הם התחילו להתרחק קצת. היה להם כבר צורך לבנות כלים לחריש ולכל מיני דברים, בגדים, נעליים. התחילה להתפתח התמחות מסוימת ביניהם. כל אחד התחיל להתרחק מהשני, אבל עדיין הייתה קרבה יחסית, כמו בכפר, כל אחד התעסק בשלו. כשהתחיל העניין של המסחר, התחלנו להתרחק יותר, האנשים התחילו להתעשר, אם לאחד היה יותר, לשני היה פחות.
לא רק שהיצר, הרצון שלנו מתחיל למלא את עצמו, אלא שהוא גם מתחיל לראות עד כמה הוא יותר מאחרים. זו התפתחות הרצון, זה קורה בתוך האדם. אבל בתוך הטבע, בדומם, צומח וחי זה לא קורה, שם הכל מופעל על ידי תוכנה אינסטינקטיבית שמפעילה את הגוף, וכך הגוף חי. אף אחד לא אשם שהוא מתנהג כך. גם האדם לא אשם בזה שהוא מתנהג בצורה כזאת, אבל קימת בו תוכנה שמתפתחת מדור לדור, היא מפתחת את האדם, והאדם מתחיל להיות מדור לדור יותר רע.
זאת אומרת האדם לא נהנה מכל מה שיש לו, למרות שיש לו יותר ממה שהוא צריך. אצל החַיות לעומת זאת דבר כזה לא קיים, אם החיה אכלה, היא לא צריכה יותר. אם האריה אכל והוא שוכב שבע, אתה יכול לעמוד לידו והוא לא יסתכל עליך. אתה כבר לא אוכל בשבילו, הוא כבר אכל משהו.
לכן האדם לא רוצה למלא את עצמו, הוא רוצה לרוקן את הזולת, הוא נהנה מזה, הרצון שלו הוא למעלה מהרצון החומרי. הרצון שלו הוא לא רק להיות יותר גדול באיזו להקה קטנה באותו מקום ביער איפה שהוא נמצא, אלא הוא רוצה להיות מלך העולם. לכן היצר הרע שלו, הרצון הזה, הוא ללא הגבלה." לשיעור המלא לחץ כאן

הגיחות האלו נותנות לנו הרגשת אחיזה 
באותו הגבול איפה שאנחנו יכולים לפעול
הרב מיכאל לייטמן 02.11.15, כתבי בבעל הסולם, "מאמר לפירוש הסולם"
* "אם אנחנו באמת התחברנו יש לנו מידות בהתחברות, אנחנו כבר בעלי ניסיון איך מתחברים ואיך לא. אנחנו כבר יודעים שאנחנו שונאים זה את זה, זו גם מדרגה, ואחר כך אוהבים זה את זה. הפער בין שנאה לאהבה בונה לנו דירוג ואז אנחנו מבינים מה לדרוש. וגם נמצאים בדו שיח כזה. 
איך חתול קופץ, או אריה? הם מנסים ומנסים ואחר כך קופצים, כך אנחנו עושים בינינו. זו דרגת חי, זה נכון, וזה נותן לנו, הגיחות האלו נותנות לנו הרגשת אחיזה באותו הגבול איפה שאנחנו יכולים לפעול.
ואתה גם מבקש את השכל והרגש מלמעלה. כשמגיע לך האור המחזיר למוטב הזה, אור ע"ב ס"ג, הוא מגיע אליך בחבילה כזאת, בעטיפה, באריזה, ואתה לוקח גם את האריזה. האור מגיע מסודר, וכשאתה מקבל אותו, יש בו גם כלי וגם אור. לכן זה נקרא אור ע"ב ס"ג, הוא מסדר לך את הכול."  לשיעור המלא לחץ כאן

פרשו נכון את המילים

"ספר הזוהר וכתבי המקובלים מכילים תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספרים, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את הזוהר, עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.." (הרב מיכאל לייטמן 18.02.18)


מכשיר לפיענוח כל מצב ומצב
הרב מיכאל לייטמן 25.12.11, כתבי בבעל הסולם, "תע"ס" ("תלמוד עשר הספירות")
*
(...) כמו אחרי שאתה אוכל משהו טוב, אתה לא יכול לזוז, קשה לך, כבד לך. בכנס מילאת את הבטן בכל מיני "דברים טובים" שהיו שם, ועכשיו אתה מעכל אותם לאט לאט, לכן אתה נמצא במין הרפיה. רואים זאת במיוחד אצל חיות. חיה אוכלת משהו, ואז היא שוכבת, מחכה עד שזה יתעכל. (...)
קודם כל אל תבטל אף מצב, רק תלמד כל מצב ומצב מהצד. תחשוב שאתה עובר עכשיו מצב שלא אכפת לך מכלום, "אני לא רוצה שום דבר, אני נמצא באיזו תרדמה, אני לא יכול ולא רוצה לצאת ממנה, וכך אני זורם". אל תתנגד. רק תנסה ללמוד את המצב הזה כמו מדען. איך אני לומד עכשיו, כשלא אכפת לי כלום, אני לא רוצה שום דבר, ורוצה ליהנות מזה שאני לא עושה שום דבר, ממש אפס, יש לי ערפל בלב, ערפל בראש, אני נמצא במצב שאני חצי ישן.
תלמד את המצב הזה טוב טוב, בצורה רצינית, ברורה. למה אני נמצא בזה. מה הבורא רוצה בזה. איזו תועלת יש במצבים כאלה, וכן הלאה. קודם ללמוד, אל תבטל שום דבר. כי המצבים האלה הם הכרחיים. זה כמו שאתה רואה אריה שטרף איזו אנטילופה, ואז הוא נח.
זאת אומרת, יש עניין שאחרי קבלה של משהו, אתה צריך לעכל את הדברים. יש איזו תקופה, לא קצרה, שבה כל המערכות חייבות להסתדר מחדש. אבל אתה הוא שצריך לפקח על כל התהליך הזה, ולא למחוק אותו מיד.

שאלה: אם אני אשאר במצב הזה, שאני נרדם, מה יקרה אם אני לא אתעורר?

אל תדאג. אנחנו נעזור לך. אתה תתעורר, אם תהיה כל הזמן בבדיקה של המצב שלך. אפילו לא להתנגד לו, רק תהיה מודע איפה אתה נמצא. לא להעביר ביקורת על המצב עצמו, אל "תאכל" את עצמך, "אני בהמה, מתי זה יעבור?" רק תסתכל מהצד באיזה מצב אתה נמצא. זה מספיק.
זה לא טוב שאדם מתחיל "לאכול" את עצמו, זה לא עוזר, זה דווקא לא מתקן, כי בזה הוא מתחיל להצדיק את עצמו, כמה הוא לא מסכים עם המצב הזה. יש בזה כוח הגנתי של האגו שלנו שעובד. אבל אם אתה מסתכל על הבהמה שלך כמו מדען, שאתה כמו אריה, אכלת ועכשיו אתה ישן טוב, אז אתה רואה איזה תהליך אתה עובר. וזה בסדר גמור, ההתעוררות תבוא. (...)
אם נסתכל בצורה בלתי תלותית על עצמנו מהצד, על המצבים שאנחנו עוברים, נלמד מזה לכל הדורות הבאים, לכל המצבים הבאים. שיש דבר כזה, שאחרי עלייה יש ירידה, אחרי שובע יש ערפול, כהות חושים ובכלל. אז מה? אז אתה יודע את התהליך, אתה לומד אותו בצורה רגועה, בצורה מאוזנת, זה נכלל בך.
כל חכמת הקבלה היא סך הכול הכרה עצמית, לא יותר. כי חוץ ממני אין כלום. עד כמה שאני מסדר את הפנימיות שלי יותר ויותר, כך אני מגלה את הבורא שברא אותי. אין אנושות, אין עולם, אין עולמות, אין שום דבר. אז תן לי להכיר את עצמי, את המצבים שאני עובר. אם המצב מעורפל, אז זה בסדר שהוא מעורפל, וקודם היה מצב אחר.
אבל אנחנו מיד רוצים לקשקש, לתקן משהו, להפוך משהו, לשבור משהו, ובשביל מה? קודם חייב להיות בירור. יש אור המברר לחוד, אור המתקן לחוד, ולא מיד "לא, אני לא רוצה". מה אתה לא רוצה? תבדוק בדיוק. (...)

שאלה: אתה יכול לפרט את האנליזה שצריך לעשות? מה השלבים, מלבד ההכרה שאני עכשיו שבע ועייף. מה עוד? איך להיכנס יותר פנימה?
איך אני שבע, איך אני עייף, איך אני לא רוצה לעשות כלום. אבל כמו מדען שמסתכל על עכבר, ובודק אותו, רואה אותו, לומד אותו.

שאלה: למדען יש שיטת מחקר ברורה לחלוטין.
גם בחוכמת הקבלה יש שיטה, אנחנו לומדים אותה. אני צריך לדעת רק דבר אחד, מה זה אצלי בדיוק לקבל, מה אצלי בדיוק להשפיע, מי אני ומהי החברה. והבורא למעלה. אין יותר מזה.

שאלה: זה לא מספיק ברור, זה מעורפל, אלה כמה מילים כלליות. אני רוצה מכשיר לעבוד איתו.
מכשיר זה הרגשה ושכל, אין יותר. שאיתם אתה עובד לפענח כל מצב ומצב. אתה מפענח מה בא מצד הקבלה, מה בא מצד ההשפעה, מה בא ממני, מה בא על ידי השפעת הסביבה. מה כל ההבחן הזה כלפי המטרה, בקו האמצעי. אין לנו יותר. מכשיר זה ג' קוים.

שאלה: איך לא לפול לסכנה שהברור נעשה כלפי האגו ולא כלפי הסביבה? זאת אומרת, שאני לא מתחיל להיות פסיכולוג בתוך עצמי.
קודם כל סתם פסיכולוגיה זה לא רע. חכמת הקבלה זו פסיכולוגיה פנימית רוחנית שלנו. יש פסיכולוגיה בעולם שלנו, פסיכולוגיה אגואיסטית שעוסקת באדם האגואיסטי המצוי. ויש פסיכולוגיה, שמדברת על האדם שמשתדל לבנות את תכונת ההשפעה שבו, לעבוד בתכונת ההשפעה, לראות את המציאות דרך תכונת ההשפעה ולא דרך תכונת הקבלה. זו פסיכולוגיה שנקראת "חכמת הקבלה". זה ההבדל.
חוקי ההתנהגות של הרצון לקבל לעצמו נקראת פסיכולוגיה של העולם הזה. חוקי ההתנהגות של הרצון לקבל בעל מנת להשפיע נקראת חכמת הקבלה. לכן אני כותב בכל מיני מאמרים שלי, שחכמת הקבלה זו פסיכולוגיה רוחנית. זאת אומרת, אנחנו לומדים את עצמנו, אין יותר מהאדם.

שאלה: אז איך לא להסתגר בפסיכולוגיה של הקבלה האגואיסטית?
אנחנו לומדים איך. יש לך "מכשירים" לזה, הרצון לקבל שלך, מוחא וליבא, הקבוצה, מטרת הבריאה, חיבור בקבוצה, ערבות הדדית, עד שמגיעים לאהבת ה'. הכל לפי המטרה, והכל כבר קבלה ולא פסיכולוגיה.
אבל לך זה נראה כמו פסיכולוגיה. עליך להבין, החומר שלנו הוא הרגשה, הוא רצון ליהנות. זאת אומרת, אנחנו הרגשה, והפסיכולוגיה בדיוק מטפלת בזה. מטרת הפסיכולוגיה היא, איך להרגיש טוב. אני לא יודע אם זה כך מוגדר אצל הפסיכולוגים, אבל בסך הכל בשביל מה אני צריך את החכמה הזאת? לדעת איך להרגיש טוב.
המדעים האחרים הם כאילו לא בשביל זה, הם כאילו קצת יותר מופשטים, פיסיקה, כימיה, אבל בעצם אנחנו מפתחים גם אותם אך ורק מתוך הדחף להרגיש טוב, אחרת אין אפילו תנועה קלה לעבר משהו, אם לא לזה.

שאלה: איך אפשר לשייך את הבדיקה הנכונה לתוצאות עם החיבור, ואיך לשייך את התוצאות עם החיבור לחברה? ואם תהליך ההרדמה הוא כלפי הקבוצה בעיקר אחרי הכנס, אז איך להתבונן בזה כקבוצה?
אם אדם מודע לזה שהוא נמצא בתרדמה, בשינה, בנתק, זה כבר לא נתק, כי הוא מודע לזה. אז יש לו ערפול בחושים, אבל אין לו ערפול בשכל, בברור. העיקר להיות מודע להיכן אתה נמצא. ולגבי החושים, נכון, אני לא יכול להרגיש כך, מה לעשות? כמו שנותנים לך זריקה נגד כאבים ובחלק מהגוף אתה נרדם, מה אתה יכול לעשות? אבל אתה מודע לזה שקיבלת זריקה והחלק הזה נרדם ולא יכולים להפעיל אותו כמו שצריך. לשיעור המלא לחץ כאן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


יהודה, אתה יוֹדוּךָ אחֶיך
ספר 'זוהר לעם'
מהד' 21 כר'. כרך ז. דף קפ
מהד' 10 כר'. כרך ד. דף קפ

577. גור אריה יהודה.
מתחילה היה גור, ואח"כ אריה.
וע"כ כָּפל ואמר, גור אריה.
כשז"א במוחין דקטנות נקרא נער,
במוחין דגדלות נקרא איש, כמ"ש, ה' איש מלחמה.
ואף יהודה במוחין דקטנות נקרא גור,
ובמוחין דגדלות נקרא אריה.
(...)

578. כָּרע, רָבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו.

כרע, נאמר על גלות בבל.
רבץ, בגלות אדום.
כאריה, שהוא גיבור.
וכלביא, שהוא יותר חזק מאריה.
כך ישראל גיבורים הם,
שבני העולם, עכו"ם, מפתים ולוחצים אותם,
והם עומדים בדתם ובמנהגיהם כאריה וכלביא.

579. אף השכינה כך,
אע"פ שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
היא חזקה כאריה וכלביא בנפילה זה.
כמו שאריה ולביא אינם נופלים,
אלא בשביל לטרוף טרף ולמשול,
כי מרחוק מריח טרפו.
ומשעה שמריח נופל,
שרובץ לארץ כדי לדלג בכוח על טרפו,
ואינו קם עד שמדלג על טרפו ואוכלו.
כך השכינה אינה נופלת אלא כאריה וכלביא,
כדי לנקום מעמים עכו"ם,
ולדלג עליהם, כמ"ש, *צועֶה ברוב כוחו.

*צועֶה, צֹעֶה - משוֹטֵט, צועֵד, כאמור בפסוק: "מִהֵר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ" (ישעיה, נא, 14), מי זה בא מאדום... צֹעה ברֹב כֹּחו (ישעיה סג 1) [מילון ספיר]

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"שִׁשָּׁה שְׁמוֹת יֵשׁ לַאֲרִי, אֵלּוּ הֵן:
אַרְיֵה-אֲרִי, כְּפִיר, לָבִיא, לַיִשׁ, שָׁחַל, שַׁחַץ"
(תלמוד בבלי סנהדרין, צ"ה, א')

אַרְיֵה-אֲרִי
--------------------------
"כאריה, שהוא גיבור."
(ספר "זוהר לעם", כרך ג', עמ' 544, בראשית ב', פרשת "ויחי", 578)

לָבִיא
--------------------------
"וכלביא, שהוא יותר חזק מאריה."
(ספר "זוהר לעם", כרך ג', עמ' 544, בראשית ב', פרשת "ויחי", 578)

.578 כָּרע, רָבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו. כרע, נאמר על גלות בבל. רבץ, בגלות אדום. כאריה, שהוא גיבור. וכלביא, שהוא יותר חזק מאריה. כך ישראל גיבורים הם, שבני העולם, עכו"ם, מפתים ולוחצים אותם, והם עומדים בדתם ובמנהגיהם כאריה וכלביא.
.579 אף השכינה כך, אע"פ שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. היא חזקה כאריה וכלביא בנפילה זה. כמו שאריה ולביא אינם נופלים, אלא בשביל לטרוף טרף ולמשול, כי מרחוק מריח טרפו. ומשעה שמריח נופל, שרובץ לארץ כדי לדלג בכוח על טרפו, ואינו קם עד שמדלג על טרפו ואוכלו. כך השכינה אינה נופלת אלא כאריה וכלביא, כדי לנקום מעמים עכו"ם, ולדלג עליהם, כמ"ש, צועֶה ברוב כוחו. (כנ"ל)

כְּפִיר
--------------------------
"כפיר, שהוא החלש והקטן שבכולם,
שאינו בוטח בכוחו, אע"פ שהוא חזק."
(ספר "זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים, "שיר המעלות, הבוטחים בה", תרומה)

הצדיקים תמיד ביראה
"308. וצדיקים ככפיר יבטח. הרי הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם כלל, ותמיד הם יראים, כאברהם, שכתוב בו, ויהי כאשר הקריב לבוא מצריימה. כיצחק, שכתוב בו, כי ירא לאמור אשתי. כיעקב, שכתוב בו, ויִירא יעקב מאוד ויֵצר לו. ואם אלו לא בטחו במעשיהם, כש"כ שאר צדיקי העולם. א"כ איך כתוב כאן, וצדיקים ככפיר יבטח?

309. אלא ודאי ככפיר כתוב, כי מכל אלו שמות של האריה, לא כתוב אלא כפיר. ולא כתוב לא אריה, ולא שחל, ולא שחץ, אלא כפיר, שהוא החלש והקטן שבכולם, שאינו בוטח בכוחו, אע"פ שהוא חזק. כך הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם עתה, אלא ככפיר, אע"פ שיודעים שכוח מעשיהם הטובים הוא חזק, אינם בוטחים אלא ככפיר, ולא יותר." (כנ"ל)

לַיִשׁ, שָׁחַל
--------------------------
י  שַׁאֲגַת אַרְיֵה, וְקוֹל שָׁחַל;    וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ.
יא  לַיִשׁ, אֹבֵד מִבְּלִי-טָרֶף;    וּבְנֵי לָבִיא, יִתְפָּרָדוּ.
(איוב, ד', י'-י"א)


שַׁחַץ
--------------------------
ח  לֹא-הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי-שָׁחַץ;    לֹא-עָדָה עָלָיו שָׁחַל.
(איוב, כ"ח, ח')

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ספר "זוהר לעם"

פרשת בהעלותך

הדגלים

מהד' 21 כר'. כרך טו. דף לד

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף לד

"ועל זה כתוב, אריה שאג מי לא יירא."

[...]

104. האריה הושיט יד ימינו, מקבץ כל צבאותיו אצלו, 370,000 אריות מסביב לאריה ההוא, והוא ביניהם באמצע.

105. כשהאריה ההוא שואג, מזדעזעים הרקיעים, וכל הצבאות והמחנות מזדעזעים מפּחד ממנו. מהקול ההוא נהר דינור מתלהט ויורד ב-1500 מדרגות הגיהינום למטה. אז כל הרשעים שבגיהינום מזדעזעים ולוהטים באש. ועל זה כתוב, אריה שאג מי לא יירא.

106. שואג פעם שנייה, 370,000 אריות כולם שואגים. האריה מושיט יד שמאלו, כל בעלי הדין למטה יראים ונכנעים תחת היד ההיא. פושט היד ההיא עליהם וכולם תחתיו.

[...]

לכן נאמר, שדגל ראשון, מחנה חמוש, יוצאי צבא מבני עשרים ומעלה. החיה שלו, אריה. שדגל מחנה יהודה, הדגל הראשון, הוא אריה, חסד, קו ימין. וכן הוא בבחינת מיכאל, שהוא על מחנה שכינה של החסד. והדגל שלו לצד ימין, חסד. אמנם הוא קו האמצעי, מזרח. ע"כ נסיעתו לצד מזרח של המשכן.

ולמה הוא נבחן לחסד, קו ימין? משום שהוא הכרעת תחילת השמש, קו האמצעי, אשר אז הוא משליט הימין על השמאל. ע"כ נחשב לאריה, ולבחינת מלאך מיכאל, שהם קו ימין. ואינו נחשב לקו אמצעי, כי קו אמצעי צריך לכלול ימין ושמאל יחדיו, שהוא ההכרעה השנייה, שנקראת כוח השמש.

[...]

ואריה הושיט יד ימינו, כלומר, שמשליט הימין על הכול, ואז מאסף כל צבאותיו אצלו, שאז הוא מגלה שלמות כל המוחין שלו, שהם 370,000 אריות הסובבים אותו אריה, שהם כללות כל המוחין, ג' קווים חב"ד ומלכות המקבלת אותם.

חב"ד הם 300,000, ומלכות רק 70,000, להורות שהיא חסרה ג"ר דחכמה. ואין בה אלא ז"ת. ומאה אלף הם חכמה וחסדים. אבל מלכות, שהיא חכמה בלבד, נאמר בה רק שבעים אלף. וכולם נקראים אריות, להורות שרק שליטת הימין בלבד שם, בלי שמאל. ובחינת האמצע הוא האריה שבאמצעם של 370,000 אריות. וע"כ כולם פונים לימין בלבד.

אחר שהזוהר ביאר גדר הארתו של דגל מחנה יהודה בדרך הכלל והשלמות, הולך עתה ומפרט סדר ההכרעה הנוהג במזרח, שהוא קו האמצעי. ונודע, שאין קו האמצעי יכול להכריע את קו השמאל להיכנע ולהיכלל בימין, זולת ע"י ב' פעולות:

א. בפעולה א', מעורר כוח המסך מבחינת המנעולא, שאז מסתלקים כל אורותיו של קו שמאל,

ב. בפעולה ב', גונז בחינת המנעולא ומעורר בחינת המפתחא שבמסך, שע"י זה חוזר קו השמאל להאיר בו"ק דג"ר.

כשהאריה ההוא שואג, מזדעזעים הרקיעים, וכל הצבאות והמחנות מזדעזעים מפּחד ממנו. שאגה זו, היא פעולה א' של קו האמצעי, שהיא ההתעוררות של כוח המנעולא, שהוא מלכות דמידת הדין הקשה, המסלק כל האורות, ואז כל הצבאות מזדעזעים, הן מימין והן משמאל.

ונהר דינור, הנמשך מקו השמאל, מתלהט מחמת הדינים דמנעולא, ויורד ב-1500 מדרגות הגיהינום למטה. כי כוח השמאל משמש בקו השמאל, שהוא בינה שחזרה לחכמה, שחכמה נקראת אלף, ומשמש גם בחצי השמאלי של הדעת, שהוא 500, כלומר חצי אלף, חצי מדרגה.

ועתה ירד כוח השמאל מכל שליטתו, מאלף וחצי אלף. כשירד מכל מדרגותיו, ונפל בעמקות הגיהינום למטה, כל הרשעים שבגיהינום מזדעזעים ולוהטים באש, כי נידונים בדינים הקשים של המנעולא. ועל זה כתוב, אריה שאג מי לא יירא, כי השאגה ההיא מחרידה הכול ומפילה אותם ממדרגותיהם.

ושואג פעם שנייה, שמעורר פעולה ב', התעוררות של המסך דמפתחא, הראוי להמשיך ו"ק דג"ר דשמאל. ואז, 370,000 אריות, כולם שואגים, שכולם קיבלו ממנו כוח המסך הזה של המפתחא, ואז חזר והמשיך האורות דו"ק דג"ר שביד שמאל, שחזרו ונגלו הו"ק דחכמה.

ואז כל בעלי הדין למטה יראים ונכנעים תחת היד ההיא, כי הארת החכמה מכניעה כל בעלי הדין, כמ"ש, ידךָ בעורף אויביך, שהארת החכמה שביד שמאל מכניעה כל האויבים של הקדושה.[...]

ספר "זוהר לעם"

ותָנַח התיבה בחודש השביעי

13. כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מילה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

כי התורה שהיא כלל עליון, אע"פ שיוצא ממנה סיפור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על הסיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי הסיפור ההוא או המעשה ההוא של התורה, אע"פ שיצא מכלל התורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על הכלל העליון של התורה כולה יצא. (מהד' 21 כר'. כרך טו. דף ה, מהד' 10 כר'. כרך ז. דף ה)

לעולם בעקבות הספר
דרך המשפטים, המילים והאותיות הצפונים בספרי הקבלה, פתחו לנו חכמי הקבלה פתח למרחב חדש, אשר דרכו נוכל גם אנחנו להיכנס אל תוך הסיפור של חיינו ולהשפיע לטובה על העלילה.

* * * * * * * * * *

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה